פסק-דין בתיק ת"ק 010167/01

בפני תביעה לתשלום פיצויים על נזקי רכוש שנגרמו לרכבו של התובע בתאונת דרכים בה היה מעורב גם רכבו של הנתבע.

עפ"י גירסת התובע, שהוא מורה לנהיגה במקצועו ביום התאונה, תלמיד נהיגה נהג   ברכב בהדרכתו של התובע, הגיעה לכיכר פנה ימינה ופנה לכיכר, כשהוא נוסע בנתיב הימנית מתוך שניים. הנתבע נהג את רכבו בנתיב השמאלי, ומשם פנה ימינה לרחוב המנהרה, תוך כדי כך שהוא עובר מהנתיב השמאלי לימני, חוסם את נתיב הנסיעה של התובע ופוגע ברכב התובע.

גירסתו של הנתבע , שהוא אכן נהג את רכבו בנתיב השמאלי ומאשר שמשם הוא פנה ימינה, אך מצדיק את התנהגותו זאת בכך שבנתיב השמאלי בו נסע ישנם שני חיצים המראים על נסיעה הן ישר והן ימינה.

בין הצדדים התעורר ויכוח אם מדובר בכיכר ואם לאוו, ואני כבר   קובע שאין הדבר    רלבנטי לשאלת האחריות לתאונה.  בין אם הנסיעה היתה בכיכר ,בעקומה או בכביש ישר, תוך העיר או מחוץ לעיר.

התובע מכחיש את טענתו של הנתבע, כי ביום התאונה היו מסומנים חיצים בכביש המתירים גם נסיעה ימינה וטוען שהחיצים האלה נצבעו מאוחר יותר ועד מהרה   גילתה העירייה כי החץ לפנייה ימינה צויין בטעות (שכן לא עולה על הדעת שתהיה רשות לפניה ימינה מנתיב שמאלי כאשר בנתיב הימני מותרת הנסיעה ישר).

התובע הציג בפני בימה"ש במצורף לכתב     התביעה תמונות שהוא טוען שצולמו ביום האירוע ובהן לא רואים סימונים על הכביש.

לעומתו, הנתבע הגיש תמונות שבהן רואים חיצים על הכביש, אך מעיון מדוקדק בתמונות רואים כי אכן יש סימני מחיקה על החץ המראה על נסיעה ימינה.

לא הובאה בפני בימה"ש כל נתון מתי  נעשו החיצים ומתי נעשה ניסיון מחיקת החץ לפנייה ימינה.  הנתבע מאשר כי התמונות שהגיש לבימה"ש נעשו לפני כחודש וחצי. וטוען שכך היה גם הדבר ביום התאונה.  שוב  עיינתי בתמונות של התובע שנעשו לטענתו ביום התאונה ולא הצלחתי להבחין כי מצויירים על הכביש חיצים כלשהם.

אם כי שאלת קיומם של החיצים או אי קיומם יכולה להשפיע על שיקולי בבואי לפסוק בשאלת האחריות, אך הנתבע בעצמו, סיפק לי נתון נוסף ששפך אור יותר חזק על שאלת האחריות. 

הנתבע טען בפני כי בטרם נכנסו לקטע בכביש, בו ארעה התאונה, רכבו של התובע היה ראשון  במחסום שלפני הכניסה לקטע בו ארעה התאונה, ואילו רכבו של הנתבע היה מספר 2 בנתיב השמאלי אחרי רכב  אלמוני.  משמע, שהנתבע עוד לפני שהורם המחסום והרכבים החלו בנסיעה ראה בנתיב הימני לפניו את רכב התובע.

כל הרכבים החלו בנסיעה, הרכב האלמוני נעלם, והנתבע האיץ מהירות, עבר את רכב התובע ומהנתיב השמאלי פנה  ימינה כאשר הוא יודע ורואה, שרכב התובע נמצא מימינו, ובה בעת יודע ורואה שרכב התובע יש אפשרות וזכות נסיעה ישר.

בבוחני את התנהגותו של הנתבע, יש בפני נהיגה פראית, כאשר הנתבע יצא מתוך הנחה שיוכל לעקוף את רכב לימוד  הנהיגה שלימינו, משמאל ולפנות ימינה בטרם יתחיל התלמיד בנסיעה או לפני שיגיע לפתח הכביש אליו רצה הנתבע לפנות ימינה.

יש בהתנהגות זאת משום הימור ורשלנות בדרגה גבוהה. 

הנזק נגרם ברכבו של התובע בפינה הקידמית שמאלית, ומעיון בתמונת הנזק ניתן להבחין כי מדובר בשפשוף חזק של המחצית הקידמית של הכנף השמאלית תוך תלישת הפנס הקדמי השמאלי החוצה ואילו הנזק ברכבו של הנתבע, לפי עדותו, בדלת הקדמית ימנית.

מיקום הפגיעה ברכב הנתבע מצביע על כך שהוא פנה ימינה כאשר למעשה חלק גדול מרכב התובע היה ממש מקביל אליו בנתיב הימני. 

מסקנתי מכל זה, שהנתבע אחראי בלעדי לאירוע התאונה. וכי התנהגותו לא היתה צפויה ע"י התובע או תלמידו, והם לא היו חייבים לצפות פנייה כזו מרכב הנמצא לשמאלםף ושובר מיד ימינה.

באשר לנזק ,

התובע תבע סך של 1552 ש"ח בגין השתתפות עצמית לאחר שפנה למבטחיו וקיבל עפ"י פוליסת הביטוח  שלו את הנזק המכוסה בפוליסה. 

כינון פוליסה בסך 42 ש"ח.